<h1>סמ"ג עשין סימן נ"ד</h1>
<h2>דף כט.</h2>
עשר בנות [הן] שאין להם קנס כמו שתמצאם בהלכות בפרק אלו נערות ואלו הן הבוגרת והממאנת והמגורשת מן הנישואין והאיילונית והשוטה והחרשת והגיורת והשבויה ו[ה]משוחררת ומי שיצא עליה שם רע בילדותה שבאו שנים והעידו שתבעה אותם לזנות עמם (ע"פ רמב"ם נערה בתולה פ"א הל' ט'—י' ע"ש בראב"ד וכס"מ). וכל שאר הבנות יש להן קנס.
ותנן אלו נערות פסולות שיש להם קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית כדברי האומר כותיים גירי אמת הן (ע"פ רש"י), הבא על השבוייה ועל הגיורת והשפחה שנפדו ושנתגירו ושנשתחררו פחותות משלש שנים ויום אחד, הבא על אחותו ואחות אביו [ואחות אמו] ואחות אשתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו והנדה אע"פ שהן בכרת אין בהן מיתת בית דין. ובירושלמי מקשה והלא אשת אחיו יבמתו היא אמר רבי מתניתין תפתר שהיה לאחיו בנים וארס אשה ומת ובא אחיו ואנסה לעניין קנס נתרבו מן המקראות אבל לקיימן אסור (ע"פ יראים סי' רי"ב).
<h2>דף לט.</h2>
חמשים כסף של קנס הם הנאת דמי שכיבה בלבד, וחייב המפתה ליתן בושת ופגם יותר על [ה]קנס הכתוב בתורה, יתר עליו האונס שנותן [את] הצער, שהנבעלת ברצונה אין לה צער ואנוסה יש לה צער וכן הוא אומר באנוסה תחת אשר ענה, נמצא המפתה משלם שלשה דברים קנס בושת [ו]פגם והאונס ד' דברים קנס ובושת ופגם וצער, קנס שוה בכל אדם אחד הבא על בת כהן גדול ואחד הבא על בת גר או על הממזרת קנסה חמשים כסף, אבל הבושת והפגם והצער אינן שוין בכל וצריכין שומא, כיצד שמין הבושת, הכל לפי המבייש והמתבייש שאינו דומה המבייש נערה חשובה וממשפחה מיוחסת למבייש קטנה ענייה בזוייה ואינו דומה המתבייש מאדם חשוב וגדול למי שביישו אחד מן הנבלים וקל מן הקלים, ולפי זה רואין הדיינין מעלתו ומעלתה ושמין כמה ממון ראוי לאביה ולמשפחתה ליתן שלא יארע להם זה הבושת וכמוהו חייב לשלם (רמב"ם נערה בתולה פ"ב הל' א'—ה'). פגם רואין לפי יופיה [רואין אותה] כאילו היא שפחה נמכרת בשוק כמה היא שוה בעולה וכמה היא שוה בתולה שאדם רוצה לקנות שפחה בתולה ליתנה לעבדו שהוא רוצה בהנאתו ובטובתו ורואין כמה פחותה וישלם, צער לפי קטנו וקטנותה ובנין גופה אומדין כמה האב רוצה ליתן ולא תצטער בתו מזה ויתן (ע"פ רמב"ם שם ה"ו ע"ש). המפתה נותן בושת ופגם מיד ואינו נותן קנס אלא אם כן לא נשאה שנאמר ואם מאן ימאן וגו' כסף ישקול כמוהר הבתולות, אבל האונס נותן ארבעה דברים מיד וכונס (שם ה"ז).
מצות עשה שישא האונס את אנוסתו עם שאר דינין שנאמר (דברים כ"ב כ"ט) ולו תהיה לאשה (ע"פ רמב"ם מנין המצות עשה רי"ח ע"ש). ועיקרי מצות האלו בפרק אלו נערות. מי שפתה נערה בתולה לרצונה הוא הנקרא מפתה ומי שבא עליה בעל כרחה הוא הנקרא אונס, וכל הנבעלת בשדה הרי היא בחזקת אנוסה ודנין בו דין אונס עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה וכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו שהיא אנוסה כגון ששלף חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך (ע"פ רמב"ם נערה בתולה פ"א הל' א'—ב' ע"ש).
המפותה שלא רצתה להנשא למפתה או שלא רצה אביה ליתנה לו או שלא רצה הוא לכנוס הרי הוא נותן קנסה והולך ואין כופין אותם ואם רצו וכנסה אינו משלם לה קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות (רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ג ע"ש). אבל האנוסה שלא רצתה היא או אביה להנשא למאנס הרשות בידם ונותן קנס, רצתה היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכונס ונותן קנס שנאמר ולו תהיה לאשה הרי זו מצות עשה, אפילו היא גדמת או סומא או מצורעת כופין אותו לכנוס, היתה זו אסורה עליו אפילו מחייבי עשה ואפילו שנייה הרי זו לא ישאנה וכן אם נמצא בה דבר זמה אחר שכנסה הרי זה יגרשנה שנאמר ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו (ע"פ הל' ג' ה' שם).
<h2>דף מ:</h2>
אין האונס והמפתה חייב בקנס עד שיבא עליה כדרכה ובעדים ואין צריך התראה, מאימתי יהיה לבת קנס מאחר שלש שנים גמורות עד שתיבגר, נבעלה בתוך שלש שנים אין ביאתה ביאה, בא עליה משבגרה אין לה קנס שנאמר נערה בתולה ולא בוגרת (רמב"ם נערה בתולה פ"א ה"ח וע"ש בראב"ד), אבל קטנה יש לה קנס מרבוי המקראות במסכת כתובות. וכן נדרש (מ"ד ב') מייתור המקראות שאע"פ שאין לה אב יש לה קנס.
